סיפור חייה

כשפרצה מגפת הקורונה, ומכיוון שהייתה אומנית טלאים, היא התיישבה מיד ותפרה מסכות לכל השכנים ברחוב.בבוקר השבעה באוקטובר 2023, פתחו ארגוני הטרור מרצועת עזה במתקפת פתע רחבת היקף על ישראל. המתקפה כללה ירי אלפי רקטות וחדירה של אלפי מחבלים ליישובי העוטף ולבסיסי צה"ל. במהלך המתקפה האכזרית נטבחו למעלה מ-1,200 בני אדם, אלפים נפצעו, ומאות נחטפו לרצועת עזה, תוך ביצוע פשעים נגד האנושות.

האסון הביא לחורבנן של קהילות שלמות; בתיהם של אלפי אזרחים הפכו לאפר, ועבור תושבי העוטף והנגב המערבי, הבית - המקום שאמור להיות המבצר הבטוח ביותר - נפרץ, נבזז והועלה באש. אנשים שאיבדו את כל עולמם החומרי ואת זיכרונותיהם, מצאו את עצמם פליטים בארצם, נושאים עימם את הכאב על הבית שחרב ואת הגעגוע לביטחון שאבד.

בתוך הכאב הלאומי הגדול, גייל לא יכולה הייתה להישאר אדישה. היא חשה צורך עמוק לפעול, והחליטה לרתום את כישוריה האמנותיים לטובת אלו שאיבדו את עולמם. כך נולד הרעיון: לגייס אמניות טלאים מישראל ומארצות הברית ליצירת שמיכות ועבודות טלאים עבור המשפחות שבתיהן נהרסו בקיבוץ בארי. גייל הפעילה את קשריה בארגוני הטלאים בארצות הברית, והודות ליוזמתה ונחישותה נתרמו כ-150 עבודות ייחודיות שנשלחו לישראל. עבורה, המפעל הזה היה שליחות של ממש - דרך להעניק חום, נחמה ויופי לאנשים שנותרו ללא בית, ולהזכיר להם שהם אינם לבד.

תהליך החלוקה היה רצוף ברגעים מצמררים ומרגשים. כאשר הגיעו העבודות לידיהם של מפוני בארי, ששהו זמנית במלונות, התגובות היו עזות. עבור אנשים שאיבדו את כל רכושם עלי אדמות, השמיכה של גייל וחברותיה הייתה הרבה יותר מפריט טקסטיל; היא הייתה החפץ הפיזי או עבודת האמנות הראשונה שהייתה באמת "שלהם", כזו שלא הגיעה ממחסן תרומות סתמי.

הניצולים התרגשו במיוחד מהמחשבה שמישהי מירושלים, או מעבר לים, השקיעה שבועות של עבודה, תפרה פיסה לפיסה, ובחרה צבעים ודוגמאות במיוחד עבורם. גייל זכתה לראות את העיניים הדומעות של המקבלים, שסיפרו כי בתוך הקור והחורבן, היצירה העניקה להם תחושה ראשונה של בית וחיבוק אנושי. היא האמינה בכל ליבה ששמיכת טלאים (Quilt) היא יריעה שעוטפת את הנשמה, ובאותם ימים קשים, העבודות שגייסה הפכו לסמל של חוסן, סולידריות ואהבה ללא תנאי.

המבצע של גייל זכה לסיקור תקשורתי נרחב בעברית ובאנגלית.