אמא,
אני עומדת כאן היום ועדיין אינני מצליחה להאמין שהטרגדיה הזו פקדה את המשפחה שלנו. זה היה כל כך פתאומי, וכל כך מוקדם. היו עוד כל כך הרבה דברים שציפינו להם יחד – ועכשיו אינך כאן. כשיוני ואני סיפרנו לך על האירוסין שלנו, היית נרגשת עד עמקי נשמתך. אמרת לנו שאיננו מבינים כמה משמעות הייתה לבשורה הזו עבורך, וכמה תקווה היא העניקה לך בתקופה כה קשה.
בחודשים האחרונים כל כך נהניתי מתכנון החתונה יחד איתך, מרחוק. זה היה שיא היום שלי – לשוחח על החזון, לחלום על הפרטים ולהתלהב מהחגיגה המתקרבת. קשה לי לדמיין שהיום הזה יגיע סוף־סוף, ואת לא תהיי שם איתי.
כשגדלתי ברמות, היית ממש "סלבריטי". כולם הכירו ואהבו את גייל. בכל פעם שמישהו גילה שאני הבת שלך, הוא מיהר לספר לי כמה את מיוחדת וכמה אני ברת מזל. ובאמת, הרגשתי שזכיתי בלוטו של האמהות. אני אסירת תודה על כל השנים שבהן היית לי לאמא. ממך למדתי כל כך הרבה על ערכי המשפחה, על חברות ועל נדיבות.
אני מבטיחה לנצור בליבי את כל הרגעים המיוחדים שחלקנו – את ארוחות השבת, ימי ההולדת והחגים שהפקת, את הקיצים בטולסה, אוקלהומה, השופינג והמסעדות, הטיולים המדהימים ברחבי העולם, ואפילו את הרגעים הפשוטים והשקטים בבית. תמיד ידעת איך לגרום לי להרגיש אהובה, תמיד עזרת בכל דרך אפשרית, והלכת מעל ומעבר רק כדי שאהיה מאושרת.
למרות שלא היו לך נכדים ביולוגיים, אימצת אל ליבך ילדים רבים והתייחסת אליהם כאילו היו שלך. המסירות שלך לחברים, האהבה שלך לעבודות הטלאים, והדאגה האינסופית לאבא ולמשפחה – כל אלה מילאו את יומך ונתנו לו משמעות. ובכל זאת, תמיד מצאת זמן להתמסר למעשי חסד: לבשל לחיילים, להכין שמיכות למפונים שאיבדו את בתיהם בקיבוץ ניר עוז – תמיד נתינה, תמיד לב ענק.
אני יודעת שהשנים האחרונות היו קשות מנשוא עבורך. בין המלחמה הנוראית לבין אובדן חברותייך הקרובות – החיים כבר לא היו כפי שהיו. הכאב הפך גדול מדי, בלתי נסבל.
קשה לדמיין את החיים בלעדייך, אבל עכשיו הגיע הזמן שלך לנוח בשלום. למרות שליבי שבור ולא ישוב להיות כפי שהיה, אני רוצה שתדעי שהמורשת שלך נשארת איתנו – ואנו נמשיך לכבד אותה תמיד.
אני אוהבת אותך ומתגעגעת אלייך כבר עכשיו.