לעמוד כאן היום ולנסות לבטא במילים מה את היית בשבילי, בשבילנו – זו המשימה הקשה ביותר שהתמודדתי איתה אי־פעם. עזיבתך הפתאומית והבלתי צפויה שברה את לבנו, ואנחנו עדיין מנסים להבין איך נראית מציאות של עולם בלעדייך.
במשך כמעט 35 שנה, הייתה לי הזכות העצומה לקרוא לך אמא. כשאני מביט לאחור, אני נושא איתי את משקלם של דברים שלא נאמרו, רגעים שהלוואי שיכולתי לחיות מחדש, ואהבה שהלוואי שהייתי מבטא לעיתים קרובות יותר. הלוואי שהייתי נותן לך יותר חיבוקים, יותר סבלנות, יותר "תודה" ויותר "אני אוהב אותך".
חלקנו דברים רבים – כולל מערכות יחסים מורכבות עם האימהות שלנו, דבר שלעיתים קרובות התבדחנו עליו. אבל החוויה המשותפת הזו קירבה בינינו; הבנו אחד את השנייה בדרכים ללא מילים. ולאורך כל זה, אהבתך אליי לא דעכה מעולם.
כמה מהזיכרונות החיים ביותר שלי הם גם הפשוטים ביותר: לשחק יחד "קנדי לנד" ו"ספיד". ארוחות הצהריים שהיית מכינה בכל יום כשחזרתי מבית הספר. הטיולים המשפחתיים שלנו. והדרך שבה דאגת שאחיותיי ואני נישאר מחוברים לשורשים – לסבתא וסבא, לבני הדודים, לדודה ולדוד – אפילו מעבר לאוקיינוסים.
ואז היו שמיכות הטלאים שלך – כל כך הרבה יותר מסתם בד וחוט. הן היו ביטוי של אהבתך. הכנת כל כך הרבה עבורי, ואני משתמש בהן עד היום. אבל תפרת גם עבור אחרים – עבור חיילים, עבור הנופלים – כמחווה של חום וזיכרון למדינה שאהבת בכל ליבך. היית ציונית גאה. אהבתך לישראל ולירושלים הייתה עמוקה, ממש כמו החמלה שלך כלפי אנשים.
אמא, אף אחד לא התייצב עבורי כפי שאת התייצבת. כשהייתי מאושפז בבית חולים לסירוגין במשך כמעט שנה, את היית שם. כל יום. כל לילה. מעולם לא עזבת את צידי. נתת הכל כדי לוודא שלעולם לא אהיה לבד. סוג כזה של חוסר אנוכיות הוא דבר שלעולם לא אשכח – ולעולם לא אפסיק לנסות להיות ראוי לו.
לימדת אותי טוב לב, אמפתיה, ומה זה אומר להיות אדם טוב. לימדת אותי את ההבדל בין טוב לרע. לימדת אותי אנגלית – אבל חשוב מכך, לימדת אותי איך לדבר בשפה של אהבה, חוסן וחסידות.
החברויות שלך היו דבר מיוחד; כל כך הרבה אנשים הוקירו ואהבו אותך. כשהיקרים לך מכל החלו ללכת לעולמם – כמה מהם רק בשנה וחצי האחרונות – ראיתי את העצב בעינייך. הכאב היה כבד, אולי כבד מדי לשאת. ועדיין, גם בתוך היגון, המשכת לתת. התנדבת, דאגת, היית שם. חיית על פי הערכים שלך, נתת את ליבך לאחרים – בשקט, בענווה, ובמלואו.
אני מתחרט על הפעמים שבהן קיבלתי אותך כמובנת מאליה, ועל הפעמים שבהן הייתי מתבגר קשה. לא הגיע לך שכך יהיה, ואני כל כך, כל כך מצטער. אבל אני גם רוצה להודות לך. על הכל. על כך שתמיד מצאת זמן עבורי. על שלא ויתרת עליי, גם כשהתרחקתי. על שפרצת את החומות שניסיתי לבנות. על שאהבת אותי אהבה מוחלטת, ללא תנאי.
היום, אני מבטיח לך את ההבטחה הזו: אחיה לפי הערכים שלך. אהיה שם עבור אבא, עבור טליה, דנה ויוני. אשא את המורשת שלך בכבוד, בחן ובחוזק.
לעולם לא אשכח את אותו בוקר יום שישי כשקיבלתי את השיחה מאבא – זו ששינתה הכל. עדיין לא הבנתי את חומרת המצב עד שהוא אמר שנותרו לך רק ימים ספורים. הייתי בחתונה בטורונטו, כזו שאת ואבא אפילו שקלתם להגיע אליה. באותו רגע שום דבר אחר לא היה חשוב חוץ מלהגיע אלייך.
אלו היו 24 שעות מתישות ומלאות חרדה של טיסות ונסיעות. רק רציתי להספיק להגיע בזמן. התפללתי שתחזיקי מעמד – שאולי, אם תשמעי את קולי או תרגישי בנוכחותי, זה ייתן לך כוח להישאר.
כשהגעתי באותו מוצאי שבת ונכנסתי לחדרך בבית החולים, היעדר החיבוק שלך, הנשיקה שלך והחיוך שלך היה בלתי נסבל. אבל אני כל כך, כל כך אסיר תודה שהספקתי להגיע בזמן. אני יודע ששמעת אותי. אני יודע שהמילים שדיברתי הגיעו אלייך – שהן מצאו את דרכן אל הלב ואל הנשמה שלך.
אתמול בבוקר, כשהתכוננתי להיות לצידך שוב, הרגשות הציפו אותי. בכיתי לאורך כל הדרך לבית החולים. אבל כשראיתי אותך נחה בשלווה, הרגשתי הקלה. אמרתי לך שוב שאני אוהב אותך. שאת האמא הכי טובה בעולם. שאני כל כך בר מזל להיות הבן שלך.
וחזרתי על ארבעת הדברים שאמרתי בלילה שלפני: אנא סלחי לי. אני סולח לך. תודה לך. אני אוהב אותך.
רגעים לאחר מכן, ראיתי אותך לוקחת את נשימתך האחרונה. ידעתי שהלכת, אבל ידעתי גם שחיכית לי. לא עזבת את העולם הזה לבד, ועל כך אני אסיר תודה לנצח.
ועכשיו, מהצד השני של העמק – ממש מעבר ליער ירושלים שעליו השקפנו כל חיינו ממרפסות ביתנו – את תנוחי בדיוק במקום שאליו פונה הבית שלנו. הבית שמילאת בחום ובזיכרונות, המקום שבו גידלת אותנו ואהבת את אבא כל כך עמוק, משקיף כעת אלייך. ומהגבעה השקטה ההיא, את תשמרי עליו – על כולנו – בדיוק כפי שתמיד עשית. לא במילים, לא בידיים, אלא באותה נוכחות בלתי מעורערת שהגדירה ואפיינה את חייך.
אהבתך לא תעזוב אותנו לעולם. היא חיה בכל שמיכה שתפרת, בכל חיים שנגעת בהם, בכל חברות שטיפחת, ובערכים שנטעת בכולנו.
תודה שהיית האור המנחה שלנו. העוגן שלנו. הכל עבורנו. אני אוהב אותך. תמיד ולעולם.