גייל היא באמת זיכרון מבורך – תמיד עליזה, מלאת הכרת תודה, כיפית ויצירתית להפליא.
הפכתי חברה חדשה וקרובה יותר ככל שבילינו זמן יחד, למדנו ושיחקנו מה־ג'ונג.
היא ניחמה אותי ביום שבו אמו של חתני נפטרה – רק יומיים לפני שהיא עצמה עברה שבץ.
אני מוקירה את המתנה התפורה שנתנה לי, בידיעה כמה אהבה השקיעה בכל יצירה שיצרה.
