אנחנו זוכרות בדיוק מתי גייל נולדה; באותה תקופה, היא גרה ממש מעבר לרחוב שבו גרנו. גם כשהייתה תינוקת, זה היה תענוג אמיתי לשאת אותה ברחבי הבית – ואנחנו חושבות שהיא נהנתה מזה בדיוק כמונו. היא גרה מולנו עד שהייתה בערך בת עשר, ואנחנו נזכרות בחיבה כמה היא אהבה לבלות איתנו, במיוחד כשחברים שלנו היו באים לבקר. כמה שאנחנו מתגעגעות לימים ההם!
ברגע שהיא עברה לטולסה, הרגשנו היטב את המרחק, ובכל זאת תמיד מצאנו דרכים לשמור על קשר. גייל הייתה באה לבקר, ואנחנו נצרנו בליבנו את הרגעים הקצרים אך המיוחדים האלה יחד.
אחרי שחזרנו לקליפורניה, גייל זכתה לבקר אותנו עוד מספר פעמים. למרילין ולריק הייתה גם הזדמנות נפלאה לבקר את גייל במהלך הטיול שלהם לישראל. אלו זיכרונות יפים כל כך להיאחז בהם. במבט לאחור, זה פשוט מדהים כמה מהר חלפו השנים.