התמונה המצורפת היא בדיוק איך שאני זוכרת את גייל – כאחת מהאחיות של המשפחה. למרות שלא יצא לנו להיפגש בתכיפות שהייתי רוצה, תמיד הרגשתי קשר מיוחד אליה, ותחושה שאנחנו מכירות מאז ומתמיד. וזה די נכון, כי אני מכירה אותה כבר שנים רבות!
לגייל תמיד היה חיוך בשבילי. צחקנו יחד ופשוט נהנינו מהחברה זו של זו. היא גם התייחסה לילדים שלנו כאילו היו האחיינים שלה, ושלושתם אהבו אותה מאוד. הם תמיד מספרים איך דוד אבי ודודה גייל ביקרו אותם במהלך טיוליהם לישראל, ואיך היא לקחה אותם לבית שלכם.
גייל הייתה אדם ישר, פשוט ועם רגליים על הקרקע – בדיוק הטיפוס שאני אוהבת! היה נעים להיות לצדה, ותמיד שמחנו כשהביקורים שלנו בטולסה, אוקלהומה, חפפו. במיוחד אהבתי לשמוע על כנסי הקווילטינג שלה ולראות תמונות של השמיכות המרהיבות שתפרה. קיוויתי שיום אחד גייל תסיים את השמיכה שהתחלתי לתפור בזמן לימודי המשפטים – רק כדי להתחמק מללמוד!
שולחת לכם אהבה וכבוד רב לגייל היקרה שלכם. נתגעגע אליה ונוקיר את זכרה תמיד.
באהבה,
תרזה