גייל ואני היינו בנות דודות, אך הקשר בינינו היה עמוק בהרבה. בעוד אני גדלתי באוסטרליה והיא בטולסה שבאוקלהומה, דרכינו הצטלבו לבסוף בישראל כששתינו למדנו באולפן – היא בירושלים ואני בקיבוץ חולדה.
מהרגע שנפגשנו, גייל לקחה אותי תחת חסותה. גם אחרי שחזרתי לאוסטרליה, הלב שלי נשאר בישראל; כשחזרתי בעקבותיו שנתיים לאחר מכן, גייל ואבי פתחו בפניי את ביתם ללא היסוס.
גייל הייתה עבורי הרבה יותר ממשפחה; היא הייתה מורה לחיים. היא זו שחשפה בפניי את המשמעות העמוקה של "הנסיך הקטן", שנותר אחד הספרים האהובים עליי עד היום, והיא זו שפקחה את עיניי לעולמו הסוריאליסטי של סלבדור דאלי. אני אדם טוב יותר בזכות ההיכרות איתה.
התשוקה שלה לחיים הייתה השתקפות מושלמת של נשמתה. כעת נותר בתוכי חלל עמוק במקום שבו היא הייתה, אך אני יכולה לומר בלב שלם שכל מי שהכיר אותה – אהב אותה. היא תישאר אהובה ותינצר בליבנו לעד.
